מסכת חגיגה פרק ג

א חומר בקודש מבתרומה: שמטבילין כלים לתוך כלים לתרומה, אבל לא לקודש. אחוריים ותוך ובית הצביעה לתרומה, אבל לא לקודש. הנושא את המדרס--הוא נושא את התרומה, אבל לא הקודש. בגדי אוכלי תרומה, מדרס לקודש. לא כמידת הקודש מידת התרומה--שבקודש מתיר ומנגב ומטביל, ואחר כך קושר; ובתרומה, קושר ואחר כך מטביל.

ב כלים הנגמרין בטהרה--צריכין טבילה לקודש, אבל לא לתרומה. הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש, אבל לא לתרומה. הרביעי בקודש פסול, והשלישי בתרומה. ובתרומה--אם נטמאת אחת מידיו, חברתה טהורה; ובקודש--מטביל את שתיהן, שהיד מטמא את חברתה בקודש, אבל לא בתרומה.

ג אוכלין אוכלים נגובים בידיים מסואבות בתרומה, אבל לא בקודש. אונן ומחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש, אבל לא לתרומה.

ד חומר בתרומה: שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה, ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. עברו הגיתות והבדים--הביאו לו חבית של יין של תרומה, לא יקבלנה ממנו; אבל מניחה לגת הבאה. אם אמר לו, הפרשתי לתוכה רביעית קודש, נאמן. כדי יין וכדי שמן המדומעות--נאמנין עליהן בשעת הגיתות והבדים, וקודם לגיתות שבעים יום.

ה מן המודעית ולפנים, נאמנין על כלי חרס; מן המודעית ולחוץ, אין נאמנין. כיצד: הקדר שהניח קדירותיו, ונכנס לפנים מן המודעית--הוא הקדר והן הקדירות, הלוקח נאמן; והיוצ אינו נאמן.

ו הגבאים שנכנסו לתוך הבית, וכן הגנבים שהחזירו את הכלים--נאמנים לומר, לא נגענו. ובירושלים, נאמנים על הקודש; ובשעת הרגל, אף על התרומה.

ז הפותח את חביתו, והמתחיל בעיסתו על גב הרגל--רבי יהודה אומר, יגמור; וחכמים אומרים, לא יגמור. משעבר הרגל, היו מעבירין על טהרת העזרה. עבר הרגל ביום החמישי, לא היו מעבירין ערב שבת, מפני כבוד השבת; רבי יהודה אומר, אף לא יום החמישי, מפני שאין הכוהנים פנויים.

ח כיצד מעבירין על טהרת העזרה: מטבילין את הכלים שהיו במקדש; ואומרים להם, היזהרו שמא תיגעו בשולחן. כל הכלים שהיו במקדש, היו להם שניים ושלישים; אם נטמאו הראשונים, יביאו השניים תחתיהן. וכל הכלים שהיו במקדש, טעונין טבילה--חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת, מפני שהן כקרקע, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים, מפני שהן מצופין.