פרק א

א חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום, עד סוף העולם: בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, אחותו, ואחות אימו, ואחות אשתו, ואשת אחיו מאימו, ואשת אחיו שלא היה בעולמו, וכלתו--הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום, עד סוף העולם. וכולם אם מתו, או מיאנו, או נתגרשו, או שנמצאו איילונייות--צרותיהן מותרות; ואין אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו, שנמצאו איילונייות או שמיאנו.

ב כיצד פוטרות צרותיהן: הייתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אישה אחרת, ומת--כשם שבתו פטורה, כך צרתה פטורה. הלכה צרת בתו, ונישאת לאחיו השני, ולו אישה אחרת, ומת--כשם שצרת בתו פטורה, כך צרת צרתה פטורה, אפילו הן מאה. כיצד אם מתו הן, צרותיהן מותרות: הייתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אישה אחרת, מתה בתו, או נתגרשה, ואחר כך מת אחיו--צרתה מותרת. וכל היכולה למאן, ולא מיאנה--צרתה חולצת, ולא מתייבמת.

ג שש עריות חמורות מאלו--מפני שהן נשואות לאחרים, צרותיהן מותרות: אימו, ואשת אביו, ואחות אביו, ואחותו מאביו, ואשת אחיו מאביו, ואשת אחי אביו.

ד בית שמאי מתירין את הצרות לאחין, ובית הלל אוסרין. חלצו--בית שמאי פוסלין מן הכהונה, ובית הלל מכשירין; נתייבמו--בית שמאי מכשירין, ובית הלל פוסלין. אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין, אלו אוסרין ואלו מתירין--לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. וכל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גב אלו.